ין השנים 1976 ל-2016 שילש את עצמו מספר המבוגרים הסובלים מהשמנת יתר חולנית ועלה אל מעל ל-1.9 מיליארד בני אדם; כך פותחים עורכי המחקר את מאמרם, ואף מדגישים את העובדה כי על פי ארגון הבריאות הבינלאומי השמנת יתר חולנית מסווגת כמגפה המקושרת להופעה של מספר הפרעות מטאבוליות שונות, כולל מסת רקמות שומן, הפרעה בתפקוד האנדותל, דיסליפידמיה, יתר לחץ דם, טרשת העורקים ותנגודת לאינסולין – כולן יחד יוצרים את הבעיה הידועה כתסמונת המטאבולית.
עוד מציינים עורכי המחקר כי לרוב, הטיפול בהשמנת יתר חולנית נערך באמצעות שילוב של מספר גישות, הכולל התערבות תזונתית המתמקדת בהגבלה של צריכת קלוריות, באימונים ובסיוע פסיכולוגי על מנת להשיג מטרות אמיתיות בכל מה שקשור לירידה במשקל ושליטה מטאבולית יעילה בפתולוגיה הזו. עם זאת, שמים החוקרים דגש על הנקודה כי קשה מאד להטמיע את כל האסטרטגיות האלו באוכלוסיית הסובלים מהשמנת יתר חולנית לטווח הרחוק, מכיוון שהמטופלים נוטים לזנוח את הטיפול בשלב כזה או אחר ולעלות מחדש במשקל.
המטופלים נוטים לזנוח את הטיפול בשלב כזה או אחר ולעלות מחדש במשקל.
אז מה בעצם ניתן לעשות במקרים הללו? לא לשווא עורכי המחקר מדגישים שהשמנת יתר חולני היא בעיה מורכבת עם משתנים רבים שצריך לקחת בחשבון – כדוגמת נוכחותם בגוף של גורמים דלקתיים בעצימות נמוכה, מטבוליזם אנרגטי משתנה וחוסר איזון חמצוני. המורכבות הזאת, כך הם טוענים, היא אחת מהסיבות שבגללה כדאי לשלב גם גישות טיפול אלטרנטיביות בהתערבות הרפואית שנועדה להוביל לירידת משקל. אחת מהגישות האלטרנטיביות האלו, על פי החוקרים היא שימוש בתוספי תזונה – וכאן בדיוק נכנס לתמונה מיצוי פוליפנולים ייחודי ששמו Metabolaid®, המופק מהיביסקוס סאבדריפה ו-וורבנה רפואית ועומד במרכזו של מחקר זה.
מטרת המחקר
במחקרים שכבר נעשו עליו, נמצא כי תוסף Metabolaid® מסייע בצמצום הצטברות שומנים תוך-תאית, לחץ חמצוני הנובע מסוכר גבוה ודלקתיות ברקמות השומניות. זאת ועוד, מחקרים שנעשו על בעלי חיים אף הוכיחו כי ביכולתו של תוסף זה למנוע את מחלת הכבד השומני, לשפר את חילוף החומרים השומני ולהוריד את לחץ הדם אצל הסובלים מתסמונת מטאבולית.
כל אלו, כמו גם יכולתו של תוסף Metabolaid® להפעיל את אנזים ה-AMPK (שלו השפעות חיוביות על תהליך ירידה במשקל) גורמים למעשה לרצות ולחקור את השימוש הפוטנציאלי בו לשיכוך פתולוגיות גופניות שונות הקשורות להשמנת יתר חולנית. לאור כל זאת, מצהירים החוקרים, כי מטרת מחקרם זה היא להעריך את הפרמטרים ההשוואתיים והביוכימיים השונים הקשורים לרמת השובע, על מנת להסביר את אותן השפעות של התוסף שנבחנו ועליהן פרטנו עד כה.
אופן הביצוע
לטובת המחקר, שבוצע במהלך שנת 2016 בעיר אלצ'ה שבספרד, גויסו 54 נשים בגילאי 30-75 שחולקו לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה, שהוגדרה כ-,L1 הייתה קבוצת הניסוי וכללה 25 נשים בגיל ממוצע 51 שמדד ה-BMI הממוצע שלהן עמד על 29.84, מתוכן 14 בעודף משקל ו-11 שהוגדרו כבעלות השמנת יתר חולנית. הקבוצה השנייה, שהוגדרה כ-L2, הייתה קבוצת הביקורת וכללה 22 נשים בגיל ממוצע 51 עם מדד BMI ממוצע של 29.95, מתוכן 12 בעודף משקל ו-10 עם השמנת יתר חולנית.
במהלך הניסוי, שנמשך 8 שבועות , התבקשו הנשים בשתי הקבוצות לנטול פעם ביום קפסולה שהן קיבלו, כ-20-30 דקות לפני ארוחת הבוקר, במשך כל החודשיים שבהן נערך המחקר – אך בעוד שהקפסולות אותן נטלו חברות קבוצה L1 הכילו 500 מ"ג של תוסף Metabolaid®, הקפסולות שנטלו חברות קבוצה L2, קבוצת הביקורת, הכילו 500 מ"ג של תרופת דמה.
במהלך תקופת הניסוי, כמו גם לפניה ולאחריה, כל המשתתפות מילאו שאלון על תדירות צריכת המזון שלהן ויומן אכילה של 24 שעות אחרונות. מאחר והנתונים לגבי המשתתפות הראו שהן אינן נוקטות בתזונה מאוזנת, מגוונת ושלמה, הן התבקשו לסגל דפוסי התזונה הכוללים דיאטה מאוזנת שבה צריכה והוצאה קלורית שווה (2,200 קלוריות ביום) וצריכת סיבים תזונתיים ורכיבים חיוניים אחרים. כמו כן, המשתתפות הונחו גם על ידי תזונאים מוסמכים לבצע הליכה של 30 דקות לפחות ביום.
מילוי דרישות נטילת הקפסולות וההקפדה על דיאטה בקרב הנסייניות נבדק על ידי צוות החוקרים מדי שבוע לאורך המחקר, בין אם באמצעות ביקורי המשתתפות בקליניקה בה נערך המחקר ובין אם באמצעות ראיונות טלפוניים.
תוצאות המחקר
ניתן לחלק את הפרמטרים העיקריים שהשפעת התוסף נבדקה עליהם ל-2 סוגים עיקריים: פרמטרים גופניים, שנמדדו בערכים מוחלטים באמצעות מכשור רפואי, ופרמטרים פסיכולוגיים-רגשיים – שנמדדו באמצעות ניקוד שנתנו המשתתפות עצמן בשאלונים ובראיונות שנערכו עימן.
מדדים גופניים
- עובי קפלי העור סביב השרירים התלת ראשיים – בקרב קבוצת הניסוי נרשמה ירידה גדולה הרבה יותר בעובי הקפלים לעומת הירידה שחלה בקרב קבוצת הביקורת. בקבוצת הניסוי נמדדה ירידה של 1.64 ס"מ, בעוד שבקבוצת הביקורת עמדה הירידה על 0.15 ס"מ בלבד.
- היקף המותניים – גם כאן הפער הוא לטובת קבוצת הניסוי – שהיקפיה מותני חברותיה הצטמצמו ב-3.50 ס"מ בממוצע, אל מול 1.30 ס"מ של ירידה בלבד בקרב קבוצת הביקורת.
- אחוז שומנים בגוף – בשתי הקבוצות נרשמה ירידה באחוזי השומנים בגוף לאורך המחקר, אך בעוד החברות בקבוצת הניסוי זו השילו בממוצע 0.83%, החברות בקבוצת הביקורת השילו 0.45% בלבד.
- היקף הבטן באזור הקורקבן – במדידה זו נרשם פער משמעותי לטובת קבוצת הניסוי, חברות קבוצת הניסוי הורידו בממוצע 2.57 ס"מ מהיקף בטנן, בעוד שאצל חברות קבוצת הביקורת הירידה הסתכמה ב-0.80 ס"מ בלבד.
- קצב לב – אצל משתתפות קבוצת הניסוי חלה ירידה בקצב הלב, מ-73 פעימות לדקה בתחילת המחקר ל-68.6 פעימות לדקה בסיומו. בקבוצת הביקורת לעומת זאת לא חלה ירידה כלל, ואף התפתחה עלייה.
- לחץ דם – בשני מדדי לחץ הדם העיקריים נרשמה בקרב חברות קבוצות הניסוי ירידה גם לאחר 30 יום וגם לאחר 60 יום
לחץ הדם הסיסטולי הצטמצם אצלן, מ-117.4 מ"מ כספית ל-113.9 מ"מ כספית;
לחץ הדם הדיאסטולי ירד מ-73.4 מ"מ כספית ל-69.5 מ"מ כספית.
אצל קבוצת הניסוי לא נרשם שום שינוי בלחץ הדם הדיאסטולי בסיום הניסוי, ובלחץ הדם הסיסטולי אף נרשמה אצלן עלייה זעירה.
מדדי תחושות רעב ושובע
בכל מה שקשור לתחושות הרעב והשובע של המשתתפות ב-2 הקבוצות, שנמדדו על ידי החוקרים באמצעות שאלונים וראיונות שערכו עימן, מציינים החוקרים כי נרשמו הבדלים סטטיסטיים משמעותיים בין 2 הקבוצות כבר מן החודש הראשון לאחר תחילת המחקר, שהתרחבו עוד יותר לאחר 45 ימים ולאחר חודשיים של צריכת התוסף – כאשר המחקר הגיע לסיומו.
- מדד תחושת הרעב – הנתונים מראים כי בקבוצת הניסוי, חלה ירידה במדד תחושת הרעב – מ-5.92 ל-2.58 – בעוד שבקבוצת הביקורת לא רק שלא חלה ירידה אלא אף התקיימה עליה – מ-6.18 בתחילת המחקר ל-6.41 בסיומו.
- מדד תחושת השובע – גם במדד תחושת השובע התקיימה מגמה דומה, בכיוון ההפוך כמובן, כשאצל חברות קבוצת הניסוי חלה עלייה – מ-5.04 ביום ה-15 למחקר ל-7.58 בסיומו, בעוד שבקבוצת הניסוי חלה באותו פרק זמן ירידה מ-4.82 ביום ה-15 למחקר ל-4.22 בסיומו.
- "עד כמה את מרגישה מלאה?" – בתשובה לשאלה הזו בקרב קבוצת הניסוי חלה עלייה מ-4.65 בתחילתה המחקר ל-7.46 בסופו, בעוד שבקרב קבוצת הביקורת חלה ירידה בתחושה מ4.45 בתחילת המחקר ל3.52 בסופו באותו פרק זמן.
- "כמה את חושבת שאת יכולה לאכול" – זוהי שאלה נוספת שגם בה נמצא הבדל בין הנתונים של שתי הקבוצות – בעוד שאצל חברות קבוצת הניסוי צנחה התחושה הזאת מ-5.57 בתחילת הניסוי ל-2.54 בסיומו, בקבוצת הביקורת לא התרחש כמעט שום שינוי מ7.22 בתחילת המחקר ל7.33 בסופו.
- חשק למתוק, מלוח חמוץ ושומני – בקרב קבוצת הביקורת נרשמה העדפה רבה יותר למזון בעל טעמים עזים יותר של מלוח וחמוץ ולמזון ושומני, כלומר שבקרב בוצת הניסוי הייתה הפחתה בחשקים למזון מהסוג זה.
- תחושת הבריאות הכללית – בקרב קבוצת הניסוי נרשמה עלייה מרשימה בתחושת הבריאות הכללית, מ-40.2 ל-47.5 במדד. אצל קבוצת הביקורת לא חל כמעט שום שינוי בתחושה בין תחילת המחקר לסיומו , מ37.86 ל37.97.
- תחושת הבריאות הנפשית – בדומה לתחושה הכללית שאפפה את משתתפות קבוצת הניסוי בסיום המחקר, גם תחושת הבריאות הנפשית השתפרה אצלן משמעותית , מ-41.34 ל-47.83. לעומת זאת אצל קבוצת הביקורת חלה צניחה בתחושה הזאת – מ-47.06 ל-44.45 בממוצע.
ביו מרקרים של רעב ושובע
בנוסף למדדים הגופניים השונים שנמדדו במחקר, וכן למדדי הרעב והשובע שנבדקו על ידי שאלון, נבחנה גם השפעת צריכת התוסף גם על ביומרקרים (סמנים ביולוגיים) הקשורים למידת הרעב והשובע של הנחקרים – כלומר שנבדק מינונם בגוף של הורומנים שונים בעלי השפעה על תחושות אלו. התוצאות של מדידות אלו הראו שינויים במספר פרמטרים:
- הורמון- GLP1 זהו הורמון שמופרש מרירית המעי בתגובה למזון, מגרה הפרשת אינסוליו ומעודד תחושת שובע. בקרב קבוצת הניסוי נרשמה בו עלייה משמעותית, מ-5.22 מיליגרם בתחילת הניסוי ל-6.82 בסיום הניסוי, בעוד שבקבוצת הניסוי נרשמה בו דווקא ירידה מ-5.66 מ"ג ל-4.228
- הורמון גרלין – זהו הורמון המופרש בקיבה כתגובה לצריכת מזון וגורם להעלאת תחושת התיאבון. בקבוצת הביקורת הוא טיפס כלפי מעלה, מ-30.64 מ"ל בתחילת הניסוי ל-33.74 מ"ל, בעוד שבקבוצת הניסוי רמתו נותרה כמעט ללא שינוי לכל אורך המחקר, שמ-32.70 בתחילת המחקר הוא עלה רק ב-19 עשיריות ל-32.89 בסיומו.
- הורמון הלפטין – הלפטין נחשב להורמון השובע, מכיוון שהוא זה שמדווח להיפתולמוס שבמוח על שביעה ועוזר בהפחתת התיאבון. הלפטין מופרש מרקמות השומן של הגוף רמתו עומדת בהתאמה לרמת השומן. בקרב בעלי עודף משקל, הרמות של הורמון זה גבוהות, אך עקב תנגודת ללפטין שהתפתחה אצלם – התיאבון לא מדוכא. בניסוי שלפנינו נמצא שבקרב חברי קבוצת הניסוי רמות הלפטין ירדו בצורה משמעותית בהשוואה לחברי קבוצת הביקורת שבקרבם לא נרשם שינוי ברמת הלפטין.
- הורמון הרזסטין – הרזסטין הוא הורמון חלבוני שמופרש מרקמות השומן ורמתו גבוהה בקרב הסובלים מעודף משקל והשמנה, כשהוא למעשה מפחית את תגובת התאים לגלוקוז. בניסוי שלפנינו נרשמה ירידה מובהקת ברמות הרזסטין אצל חברי חברי קבוצת הניסוי בעוד שבקרב חברי קבוצת הביקורת לא נרשמו שינויים מובהקים.
- FGF23 – זהו חלבון שמקושר להשמנה ועמידות לאינסולין ונחשב לביומרקר. תוצאות הניסוי הראו שרמותיו ירדו בצורה דומה ב-2 הקבוצות, שככל הנראה הדיאטה האיזוקלורית שהוכתבה למשתתפים משתי הקבוצות היא פקטור משמעותי בהשפעה הזו.
לסיכום – אלו המשמעויות של תוצאות המחקר
הנתונים שעולים מן המחקר שלפנינו בהחלט יכולים להצביע על כך שאותו מיצוי פוליפנולים עם הרכב פטנטי ייחודי – תוסף Metabolaid® – יכול להוות כלי רב במערכה שמנהלים רבים כנגד אותה "מגיפה" שהצגנו בהתחלה, השמנת היתר החולנית. החוקרים עצמם מעידים כי התוצאות הקליניות שעלו מן הניסוי שביצעו מצביעות על היעילות של התוסף לכך. עוד הם מצביעים על כך שהמחקר הראה שצריכת התוסף יחד עם הקפדה על דיאטה איזו-קלורית אכן מביאה לירידה משמעותית במשקל הגוף ובאחוזי השומן בגוף, ירידה שמלווה גם בהתאזנות לחץ הדם וקצב הלב.
בשורה התחתונה, מסכמים החוקרים, הנתונים שלפנינו מצביעים על כך שדיאטה היא כלי חיוני לירידה במשקל, אבל תוסף התזונה Metabolaid® דואג למעשה לווסת אספקטים מטאבוליים אחרים וחשובים לא פחות מאלו שדברים כמו הגבלה קלורית פועלים עליהם, ולתקן שורה של פרמטרים משתנים בגוף – שלולא השימוש בו לא היה להם פתרון בדיאטה בלבד.
